חשמל יודע לנשוך

לאחר כמה חודשי חשמל, רציתי לשתף קצת לטובת אלה שחושבים על חשמלי או התחילו עם חשמלי, קצת על מה רוכב עובר או שיהיה מוכן לעבור.

מאז שאני מכיר את עצמי בספורט, הייתי לוקח דברים לקצה עד כמה שאני יכול, אם בכדורסל, הייתי עומד שעות מול הסל עד אשר הקליעה תהיה מושלמת מכל מצב, כך גם בטניס, שעות מול קיר עד שהחבטה תהיה אוטומטית ונקיה...כך לאחר שנים, מצאתי את עצמי באופניים הולך לשטח לאימון עצמאי חוזר שוב ושוב עד שהתנועה תהיה מושלמת כמו בסרטון שראיתי או למדתי.

טניס בכיתה ו'- ספורט יחידים

האופניים החשמליים בעצם החזירו אותי לנקודת הזינוק הראשונה, הכל מההתחלה.

כמדריך אני רוצה לחוות כל דבר שרוכב עובר מהיום הראשון של קבלת האופניים ועד שהוא מרגיש בבית ועבר כל תקלה, פניה, קפיצה, ירידה, עליה...ועל זה תוסיפו מצבי עזרה, כמה הסוללה מחזיקה בכל מיני מצבי רכיבה ותנאי שטח, תקלות שקשורות למנוע והסוללה ועוד...

אז מה למדתי עד כה?

מעבר למה שכבר סיפרתי גם במאמרים קודמים וסרטונים שמדברים על התאמות של טכניקה, הסתגלות לעזרת המנוע, למידה של אורך חיי הסוללה ואיך לנצלה בצורה מיטבית, כדאי שתדעו כי הגוף עובר גם שידרוג קל מבחינה פיזית. נכון אני לא מדבר על כושר אך על השרירים עצמם שיתחזקו לאורך החודשיים \ שלושה הראשונים. בגלל שתרכבו מרחק רב יותר בכל רכיבה, יתכן ובאופן כללי תרכבו עכשיו יותר, וכן עקב משקל האופניים שעלה, תרגישו כאבים במפרקים, בברכיים, בשרירי הגב ועוד. לאחר 3 חודשים בערך זה עובר.

דבר נוסף שלמדתי, עליכם גם קצת לפתח עור של פיל. בישראל הקטנה, יש המון תסכול בהקשר של חשמלי. אני מדבר עם מודרכים ורוכבים שמספרים לי שחברים שלהם ממש ניתקו עימם קשר מאז המעבר לחשמלי. אני רואה על עצמי, כמה קשה לאנשים לראות אותי על חשמלי, אם זה בתגובות קשוחות בפייס, או בשטח, עקיצות כאלו ואחרות, לאחרונה אף אמרו לי שאני "בושה לתחום האופניים". שזה כמובן בא בסתירה גמורה לחוויה האישית שלי עם מודרכים שכותבים לי כמה עזרתי להם או כל הרוכבים החשמליים שרק לא מזמן הכרתי, ואנחנו בכל רכיבה עושים צחוקים ונהנים חבל על הזמן.

משוב שקיבלתי השבוע - הכי מתגמל

תהיה הסיבה אשר תהיה, יש תסכול, חלקו מובן וחלקו פחות, חשוב לזכור שהמקלדת עוד יותר מקלה בתגובות, אז שימו לב, היו מוכנים.

אחד הדברים שזיהיתי מאד מהר ברכיבות בחו"ל זו הסובלנות לשונה. אני חושב באופן אישי שזה משהו שאין לנו במדינה הזו באופן כללי, בעיקר בגלל איך שגידלו אותנו למצב השרדות מתמיד כזה מול האוייב. להיזהר מהשונה, אולי הוא עויין...

כשאני רוכב בחו"ל פתאום רואים אלומיניום ולא רק קרבון או גלגל 26 וכולם מאושרים, נהנים וממש חיים את החיים בגישה - שכל אחד יעשה מה שטוב לו.

אך אצלנו אם אין לך קרבון או 29 או את הדבר הכי מעודכן או חדש, יש "עניין" סביב זה. לחץ חברתי פסיבי ואקטיבי חזק להזיז אותך יותר קרוב אלינו, לקבוצה, לנורמה.

לסיכום, בישראל יש פחות סובלנות לשונה ומי שעובר לחשמלי, שיהיה מוכן לחטוף!

כרגע, מחושמלים הם קצת כמו אופני סינגל ספיד (הילוך בודד) שהם גם ריג'יד (ללא בולמים), ואז נגיד איזה "משוגעים" כשנראה אותם בשטח, כשבעצם נאמר בבטן "הלוואי והיה לי את הכושר שלו לרכב ללא הילוכים ואת הטכניקה לרכב ללא שיכוך ככה".

תכינו את עצמכם - עור של פיל!