Search
  • אבנר פירון מדריך אופניים

קורונה - אני מחפש להנות

Updated: Mar 27

אני יודע שהמצב לא ברור, אי ודאות וחשש רב, אני יודע שכולם רצים לסופרים, מוציאים מזומנים, העולם מתפרק...אבל אני רק רוצה לרכב!


הדבר היחיד שמשכיח הכל...רכיבה!


הדבר שנותן לי משמעות להמשיך עם חיוך...רכיבה!


אז כדי להרים את המוראל, אני רוצה להסתכל על דרך לגוון לי ביער, אולי בבידוד או הסגר שמתקרב על כולנו...מבחינתי שם אוהל ביער...עם אופניים....אחלה בידוד!


אז כדי להעסיק את עצמי בדברים מעניינים, ולא בחדשות על קורונה...אני בוחן כמה זוגות אנדורו שעניינו אותי...ולבדוק אם יש שמה משהו מעניין בחוץ.


בתמונה: סנטינל ופיירבירד ברכיבה השוואתית אחד לצד השני


ראשית, כשרוכב בוחן אופניים, הוא בוחן אותם מהזוית\משקפים שלו, מהניסיון שצבר. ולכן כל דבר שאכתוב הוא מהזוית שלי בלבד, כן אני מנסה כמה שאפשר, להכליל ולהתאים לרוכב הממוצע אולי, אך עדיין לדוגמא: רוכב שרכב עד כה על 27.5 ויעבור ל29, רק שינוי כזה, והוא גדול ומשמעותי, ייתן המון ביטחון במדרגות סלע בעליות ובירידות, יקל עליו בפידול בכללי בעליות ולכן יעוף על השינוי הזה, מהבחינה הזו, לעומתי שכבר מכיר את יתרונות 29 ולוקח אותם כמובן מאליו.


כמו כן, אני מגיע עם רקע של מעל 8 חודשים על אופניים חשמליים שגם מוסיפים לא מעט לניסיון הכללי ברכיבה וחווית הרכיבה. אני לא מדבר על רכיבה או הדרכה אחת...אלא ממש אופניים שרוכב עליהם ברמה לפחות שבועית בכל הארץ.

על החשמלי כתבתי לא מעט ועדיין מאד נהנה מהם, לטעמי כמעט בכל פרמטר החשמלי מנצח, אך מצאתי כמה נק' שבגללן אני כן ממשיך ורוכב עם הרגילים ונהנה מאד מרכיבות אלו:

  1. כושר - שמירה על כושר בחשמלי תתבצע אם הרכיבות הן ארוכות, מרובות עליות, קצב גבוה, מעט עזרה מהמנוע.

  2. גיוון - רכיבה באותו יער שוב ושוב...עם חשמלי פשוט מתקתקים והאתגר יורד...רגילים כל פעם בוחר סינגלים אחרים והאתגר הוא לא כמות הירידות אלא שיפור בכושר מרכיבה לרכיבה ופשוט לגוון, עניין.

  3. תחושת שטח - עם הפידול הרגיל, בקצב איטי יותר בעליות ובעליות טכני בפרט, מרגישים יותר את הקרקע והחיבור הכללי לשטח, קצת רכיבת אופניים אל מול הליכה...הכל יותר לאט אז יותר סופגים את הנעשה מסביב...החשמלי הוא טיל בליסטי בכל כיוון.

  4. זריזות - הרגילים קלים יותר וזריזים יותר לתנועות קלות, באני הופ וזרימה עגולה בסינגל. החשמלי דורס הכל, וזה כיף אדיר, אך גם לזוז עם הגוף ולשפר את טכניקת הספיגה והרכיבה העגולה היא אתגר וכיף בעניי.

בתמונה: גוסט חשמליים, אופני אנדורו אמיתיים עם עזרה.


אני רוכב היום על טרנזישן סנטינל, מהלך 140 ממ אחורי ו160 קדמי.

אני כבר רוכב עליהם קרוב לשנתיים (עם הפוגה לטובת החשמלי) ורציתי להשוות תחושת רכיבה עם זוגות אחרים. הראשון שיצא לי לבחון - פיווט פיירבירד.


מבחן ראשון: פיווט פיירבירד

אז לקחתי את הפיווט לשטח, ואפשר לומר שיש פה "הרבה אופניים", לחלוטין אופניים מרשימים. איבזור משוגע וצביעה מגניבה לגמרי.

אני לא מומחה לזויות וגאומטריה, או מומחה בולמים, אבל לאורך השנים למדתי מתחושה, מה הם הדברים שלי נוחים, ותחושות שמפריעות לי ברכיבה, ואנסה לתרגם זאת לפרמטרים של גאומטריה ובולמים עד כמה שאוכל.


לקחתי את הפיווט מחבר אשר רוכב בעיקר קרוס קאנטרי עם אופני 100 ממ וקנה את הפיווט לרכיבות היותר אגרסיביות אך בגלל אהבתו לפידול כך גם האופניים היו מכוונים. לפיווט יש מצב גבוה ומצב נמוך. נמוך = BB נמוך יותר, WHEELBASE ארוך יותר, זוית ראש יותר אגרסיבית, תחושה של יותר "בתוך האופניים". ובמצב גבוה = מרגישים יותר "על האופניים", זוית מוט אוכף יותר קדמי ונוח יותר לפדל.




מה כיוונתי ומה שניתי?


הפיווט מגיעים עם בולם 170 קדמי ועוד בין הסטם להד סט היו 3 ספייסרים ולכן כל זה מאד מרגיש "על האופניים" וגם אישית הפלג גוף עליון שלי יותר קצר אז פשוט הורדתי את הסטם כמעט עד השילדה, ספייסר אחד בין הסטם להד סט.

את האופניים שמתי על מצב LOW.

הכנסתי את ידיות הברקסים יותר פנימה כי הכידון היה רחב מידי עבורי, אני רגיל לרכב עם 780 ממ כידון.


בולמים - הבולמים היו מכוונים למשקל החבר וסיגנונו. הוא שוקל יותר ממני ואוהב לפדל כמו שאמרתי ולכן הלחץ אויר היה גבוה משאני צריך וכן הריבאונד היה מהיר, וקומפרשן גם הופעל בכמה קליקים להוספת קשיחות.

אז כיוונתי סאג של 30% - 35% והוספתי ריבואנד (לכיוון הפלוס \ צב \ חזרה יותר איטית של פתיחת הבולם) וביטלתי קומפרשן לטובת מקסימום פלאשיות.


בוידאו - רצף פניות חדות ותלולות


תחושות ורשמים:

האופניים מהפידול הראשון מרגישות מאד קלות וקלילות. גם אחרי השינויים למצב LOW והאטת הבולמים והורדת לחץ אויר...למרות האוכף שהלך טיפה לאחור...הפידול סהכ נוח ויעיל עבורי. האופניים מגיעים עם זרועות קראנק 175ממ ומערכת הינע של איגל אז יש הרבה פלטות בקסטה ובעליות התלולות השתמשתי בהילוך הקל ביותר וזה היה תענוג.

(צריך לזכור שאני מסתכל על אופני אנדורו ואותי הטיפוס והפידול פחות מעניינים, עיקר העניין שלי הוא בירידות)


עם זאת, ברגע שהיתה עליה טכנית או טיפה חלקה, הגלגל האחורי החליק בטירוף, לא היתה שום אחיזה. צמיגי מיניון, טיפה משומשים ועם טיפ טיפה בוץ או רטיבות, לא יודע להסביר מדוע ככה החליקו לכל כיוון. (אני מאד אוהב את הE13, מאד רחבים, לא מתגלגלים כל כך טוב בגלל האחיזה והבשרניות שלהם, אבל כשרטוב או מדורדר נהדרים).


בוידאו - דרופ לסלופ, בדיקת בולמים


לאורך הבחינה הרגשתי קופצניות יתר לא משנה מה עשיתי וכיוונתי בבולמים. לאורך השנים התאהבתי בתחושה קופצנית של בולמים שמוסיפים לזריזות וקלילות בסינגל, באני הופים, קפיצות, פמפום ודריסה, אך כאן היה משהו שהוביל לחוסר ביטחון. אוסיף ואציין כי ללא ספק בולם קפיץ הוא בפער גדול לטעמי עדיף על אויר בכל מצב. בולם קפיץ מחבר את הגלגל האחורי לקרקע הרבה יותר מהר אם בסלעים ואם בנחיתה מקפיצה. הרגשתי כיצד האחורי רוקד בגינות סלעים ומדרגות סלע האחורי מתרומם לו מהר מידי לעומת קפיץ שמשטח והופך את הרכיבה הרבה יותר עגולה וזורמת.


160 ממ לעומת 140 ממ:


אחד הדברים שרציתי לבחון זה מה ההבדל והאם הוא מורגש בין 160 ל140 ממ אורך מהלך המתלה האחורי של האופניים. בסנטינל יש לי 140 ממ עם בולם קפיץ (של פוש, נחשב למוביל בעולם, לפחות במחיר:-)) וכאן בפיווט יש 162 ממ עם פוקס פלואט X2 שנחשב לבולם אויר האחורי מהמוצלחים שיש לרכיבה אגרסיבית.


אז כפי שכבר כתבתי, קפיץ משטח, מרגיע, משתיק, נותן ביטחון, יחסית לאויר הקופצני. מאמין וככה יאמרו הרבה שע"י כיוון מדוייק גם האויר יתן תחושה דומה לקפיץ, אך אני בספק, לפחות מניסיוני, וכרוכב שלא מומחה בולמים, לא יכול ללכת כל פעם לחנות לכוון ולדייק את הכיוון, אני מחפש פשטות ואמינות.


מה שמאד הפתיע אותי, אין ממש הבדל בין 140ממ ל160ממ כשהגלגל הוא 29 לפחות, מניח שבמצב והגלגלים הם 27.5 אז ההבדל הזה יותר משמעותי. את ה162 ממ בעיקר הרגשתי בקפיצות מעל מטר ועשרים ס"מ לפלאט מלא, לא למדרון (סלופ). בייחוד שב140ממ יש קפיץ וב162 ממ אין קפיץ כרגע.


סיכום קצר:

הפיירבירד הפתיעו אותי בקלות הפידול, יש הרבה מה לכוון ולשחק, אישית לא הצלחתי להתחבר, אך הדברים הללו לוקחים זמן. מחליפים לאט לאט כידון, אוכף, ברקסים, צמיגים...אתם יודעים איך זה. אם אתם מחפשים אגרסיבי וסופר ביטחון, מציע לבחון לאורך שבוע, אני רק רכבתי עליהם 2 רכיבות, וניסיתי לכוון הכל כמה שיכלתי למה שאני רגיל ואוהב.

מבחינת גאומטריה, למרות שעל הנייר הסנטינל אמורים לפדל טוב יותר בגלל זוית מוט אוכף מופנה יותר קדימה, הפידול היה קל יותר על הפיווט. שתי הזוגות מאד דומים, ארוכים, דבוקים יחסית ומאתגר להרים את החלק הקדמי של האופניים.



מבחן שני: גוסט סלאמר X

את הגוסט פגשתי לראשונה אצל רן אשכנזי יבואן GHOST וLAPIERRE ובעליו של החנות "המרכז לרוכב" ביבנה.

את המבחן עשיתי על הדגם SLMRX. אופני חבר, רכבנו יחד ונתן לי לשנות מה שבא לי ולהשתולל.


שינויים והתאמות שביצעתי:

עליתי על האופניים ובחנתי את הבולמים, כיוון כללי, סאג וריבאונד, והאמת שלא הייתי צריך לשנות משהו.

בברקסים, של מגורה, הידיות היו רחוקות טיפה מהכידון, ולחיצה קלה נעלה את הברקסים אז קירבתי את הידיות כדי לקבל רכות ומודולציה טיפה יותר מאשר היתה. אני רגיל לשימנו סיינט, יש להם ידיות קצרות והרבה מאד מודולציה, יחסית לשימנו אחרים:-).


מוט אוכף 150ממ זה קצר לי אז הרמתי את המוט אוכף מהשילדה וכיוונתי את האוכף, מוריד טיפה את האף, שיעזור בעליות התלולות. בעליות תלולות אני מעביר טיפה את הישבן קדימה על האוכף למקסימום כוח על הפדאלים.

הכידון שטוח כמו שאני אוהב וגם גובה מהשילדה היה בסדר גמור.


תחושות ורשמים:

דבר ראשון שהרגשתי מיד, האופניים צפופים, כל יצרן משנה גאומטריה ולמרות שאני תמיד בוחן LARGE, יתכן וכאן יתאים לי יותר XL, או לפחות התרגלתי בסנטינל לתחושה של אופניים ארוכים. זה אומר יותר מאמץ בבאני הופ ומנואל למשל, וכאן בגוסט זה היה סופר קליל וכיף. למי שמעוניין לשפר טכניקה זה מאד יעיל, בעבר רכבתי בגלל זה על מדיום, קל יותר בטכני, בצפוף, בבאני ומנואל, ווילי וכו.

מבחינת שיכוך, הבולם האחורי קפיץ של רוקשוקס, הקפיץ עצמו 400 ואני צריך לפחות 500 ולכן התחושה היתה שהמהלך נגמר מוקדם מהצפוי. בחשמלי גוסט שלי יש 550 אפילו בגלל משקל האופניים והתחושה מעולה ובסנטינל קפיץ 500. בבולם הקדמי, במקרה זה, הרוכב שידרג לקפיץ של פוש. וזה אכן הפתיע אותי כמה הבולם בולע ומרכך ומשכך הכל בגינות סלעים...ואז הוא הזכיר לי שהחליף לקפיץ ואז הכל היה ברור.

הצמיגים של מיניון בניגוד לפיירבירד של פיווט, במקרה זה, ואין לי הסבר מדוייק, היו בסדר גמור, אחיזה מצויינת גם כשהיה בוץ ורטיבות. מבחינת גאומטריה, זוית ראש של 65.5, נתן תחושה טובה וביטחון, תחושה של בתוך האופניים, בסנטינל זוית הראש 64, ולא ממש הרגשתי בהבדל משמעותי.

בקפיצות בגלל הצפיפות היחסית, לא היתה בעיה לשחק עם האופניים ולשחרר כל דבר ללא חשש שהפרונט שלי יפול אם לא אעשה תנועה מדוייקת.

בקטעים צפופים וטכניים מאד נוח להזיז את האופניים ולזוז אחורה וקדימה לתימרון עדין ומוצלח. אני הרבה שנים רכבתי על מידה מדיום, וזה עזר לי מאד לשפר את הטכניקה. כשעברתי ללארג' זה היה ממש מוזר והקדמי כל הזמן צנח לי בדרופים וכו, אך התרגלתי והתאמתי את הטכניקה.

בוידאו - אלכס (מודרך יקר), מבצע ירידת מדרגת סלע מורכבת.


סיכום קצר:

גוסט וסנטינל דומים מבחינת שיכוך, 140ממ אחורי ו160 ממ קדמי בסנטינל ובגוסט 145 ממ ו160 קדמי. שיטות השיכוך שונות, הסנטינל מעביר המון פידבק של הסלעים, דבר אשר נותן מצד אחד המון דיוק ברכיבה ובחירת קוים, וכשהמהירות עולה מאד, אז מרגישים שהכל נפתח. בגוסט יש תחושה יותר טובה של שיכוך, דבר אשר מוסיף ביטחון, וזה קרוב יותר מהבחינה הזו לפיווט שהיה 162 ממ.


האופניים קלילים בפידול, האופניים שוקלים 13 וקצת קילו כשהפיווט 14 וקצת, והסנטינל יותר לכיוון 15 קילו.


צפיפות האופניים הזכירה לי חוויה דומה בדגמי EVIL למי שמכיר. הצפיפות מאד עזרה בזריזות בסינגל, באני הופים, פמפום, קל בדרופים. לעומת זאת, הרגשתי בקיקר מורכב עם בליטת סלע וכו, חששתי שהחלק הקדמי יתרומם מידי, זה משהו שעבורי, מי שרגיל לספינה ארוכה, צריך להתרגל אליו וזה לוקח בערך 5 רכיבות, אני מניח.


צפוף = REACH קצר, תקראו על REACH...REACH ארוך מתאים יותר לתלול וסלעי מאד...כמה כאלה כבר יש לנו בארץ? :-) ולכן הגאומטריה של הגוסט תתאים להרבה מאד רוכבים.


מבחן שלישי: טרנזישן סנטינל


החלטתי שאם אני משחק עם עוד זוגות אופניים ובוחן הבדלים, כדאי שגם אגיד כמה מילים על האופניים שאני רוכב עליהם עכשיו, כבר שנה וחצי לפחות (עם ירידה בכמות עקב החשמל).

לומר את האמת לאחרונה בגלל מזג האויר החורפי בסופי השבוע והקורונה, לא התרחקתי ובעיקר רכבתי בפארק קנדה, אז בגלל שהרכיבות קצרות, עברתי מהחשמלי ליותר רכיבות על הסנטינל הרגילים. שיהיה פשוט עניין, כי רכיבה של 10 ק"מ על חשמלי מסתיימת אחרי חצי שעה :-)


התרשמות טווח ארוך:

הסנטינל עם זוית ראש 64 מאד קרבית וזוית אוכף 76.5 מאד פידולית, עדיין גם כמעט שנתיים לאחר שיצאו, לטעמי מובילים מבחינת גאומטריה. אך עם כל החידושים, וטכנולוגיות שהכניסו באופניים האלו כדי שעם גלגל 29 יבצעו פניות בצורה טובה יותר (טכנולוגיה שנקראת SBG), האופניים בבניה שלי, יחסית לפיווט והגוסט כבדים יותר בעליה (גם פיזית יותר כבדים, לא רק בתחושה, ואני עוד רוכב עם פנימית וכלים על האופניים ובקבוק).

אני עם בולם אחורי קפיץ (של פוש) שמוסיף משקל, צמיגי E13 רחבים ובשרניים, 11 הילוכים של SHIMANO XT אז למי שכושר מאתגר אותו, עדיף 12 הילוכים (עם זאת, יאמר לזכות המע' של XT...מאד אמינה!).


כפי שכבר כתבתי, האופניים יחסית ארוכים ולכך יתרון וחיסרון, מצד אחד האורך יפריע לרוכבים אולי פחות מנוסים שירגישו שהחלק הקדמי צונח אך ליותר מנוסים שזה לא יפריע, יהנו מיציבות ויכולת דריסה פסיכיים, זו מכונת דאונהיל. כמובן שהמשקל מוסיף ליציבות בירידות.

בתמונה - פורטוגל, סנטינל אלומיניום, השיכוך אפילו טוב יותר (לעומת קרבון)


בתחילת הדרך היו לי את האלומיניום, ורצתי איתם למנרה לבחון את הגבולות. ואכן הרגשתי שהאופניים נפתחים במהירויות הגבוהות באמת...דורסות ונותנות ביטחון מטורף.


הבולמים:


לאחר תקופה עם האופניים התחלתי שהוסיף אויר בבולמים וריבאונד כדי לקבל יותר קופציות וזריזות, מה שהקל בפמפום, בבאני הופים...וכמובן המהירויות עלו בסינגלים, לפחות לפי סטראבה.

בולם קדמי פוקס פרפורמנס 36, 160 מ"מ, עם 2-3 טוקנים, טוקנים מוסיפים לקשיחות אם נשארים באותו לחץ אויר, ומאפשר להוריד טיפה אויר אם רוצים, ואז תקבלו תחושה רכה יותר מבלי לסגור מהלך בקפיצות לפלאט.



בולם אחורי, עברתי לקפיץ, ובסיכומו של דבר זה היה מהלך מעולה. כשקניתי את הפוש, לא היה לסנטינל בולמי קפיץ מתאימים אך היום גם פוקס, מרזוקי ורוקשוקס עושים בולמי קפיץ מתאימים.

בולם קפיץ משכך יותר טוב, מגהץ ומדביק את הגלגל האחורי לקרקע.

בקפיצות, לאופניים לוקח פחות זמן להתאפס, האופניים מיד מתחברים לקרקע, מה שעוזר לכם כרוכבים להתארגן מהר יותר למכשול הבא.

בגלל הרכיבות הקצרות במזג אויר חורפי, התחלתי לבחון את הזוגות השונים, והיום ברכיבה בברד וגשם, שמתי לב לאחיזה משוגעת יחסית לקודמים. כמו שאמרתי אני לא בוחן מקצועי אבל אני יכול להגיד שככל הנראה הצמיגים הרחבים, בולם קפיץ איכותי, משקל ואורך כללי של האופניים, הכל יחד נותן אחיזה פשוט שקשה לתאר, כאילו הסלעים לא רטובים, ממש ככה.


יש לזכור שעל הסנטינל יש לי ברקסים סיינט שיש להם מודולציה יפה יחסית לXT שהיו על הפיווט למשל ודומה אך חזק יותר מהמגורה שהיו על הגוסט. ברקסים עם מודולציה טובה, תמנע נעילת צמיגים, מה שמונע החלקות.

בוידאו - פתיחת דרופ לסלופ חדש (ישן). אדמה רטובה, מתחיל לשקוע בנחיתות


סיכום קצר לבנתיים:

בסופו של יום הכל תלוי מאד מה הסגנון שלכם ומה חשוב לכם יותר. אם כשקר ורטוב אתם גם ככה לא יוצאים, אז כנראה שפחות יהיה לכם חשוב שהצמיגים יהיו בשרניים ותרשו לעצמכם צמיגים מתגלגלים יותר. אם אתם פחות קופצים ופחות משחררים ברקסים בסלעים, כנראה תוכלו לקחת חלקים קלים יותר, אולי עדינים יותר, וככה האופניים יהיו קלילים יותר גם בעליות.


כמובן שלאורך זמן, התאמתי את האופניים לצרכיי, כידון שטוח יותר, גריפים, פדאלים, ברקסים...צמיגים...בולמים...מסקנה שלי, כל אופניים שתקחו לעצמכם, עם הזמן תצליחו להתאים לרכיבה שלכם, אלא אם האופניים ממש לא בספקטרום שלכם, אופני אנדורו ארוכי מהלך למשל, כשאתם בכלל לא מנצלים את מה שהם יכולים לתת לכם ועדיף מהלך קצר יותר.


היתרון באופניים עם מהלך ארוך, הם מעניקים ביטחון להתקדם ולעשות יותר. אם לומדים בהדרגה ובצורה מסודרת, השיכוך יתקן אתכם, יקל עליכם במכשולים, ייתן ביטחון וידרוס עבורכם דברים שעם מהלך קצר יותר יורגש הרבה יותר, יפחיד יותר וככה ההתפתחות שלכם תהיה איטית יותר. אני יודע שאומרים שכדי ללמוד רכיבה אפילו עדיף זנב קשיח...אז אומרים...למי שמתחיל ללמוד בגיל מאוחר, חבל על הברכיים וגב תחתון שיתפוצצו עם זנב קשיח...וכמובן שעל טעויות תשלמו ביוקר:-)


נ.ב - פניות:

דיברתי עד כה בעיקר על דריסה וקפיצות, ככל הנראה זה מה שמעניין אותי. פניות עם טכניקה טובה, תתאפשר בכל אופניים. לצערי בבדיקות שעשיתי, לא הבחנתי בהבדלים משמעותיים. כמובן שהגוסט הקצרים, בפניות מהירות, היה לי קל להטות אותם אך היציבות היה גבולית. והפיווט הגדולים וארוכי המהלך, דרסו והיו יציבים כשהיה יבש, ופניות צפופות הצלחתי לבצע, הקושי היחיד היה בבלימה ושליטה כללית בגלל חוסר אחיזה של צמיגים, ברקסים נשכניים מידי שמובילים עוד יותר להחלקה.

הSBG והגאומטריה של הסנטינל מאפשר ביצוע פניות מדוייק, אין ספק שחשוב לעבוד המון על פניות. במעבר מחשמלי כבד יחסית עם צמיגים רחבים חזרה לרגילים, מצאתי את עצמי בשיחים לא אחת כי פשוט לא ביצעתי מספיק תנועה שתתאים למהירות בפניה.


כמה מילים על החשמלי - Ghost SLAMR X Hybrid


חשבתי לעצמי שלא משנה מה עוד אבדוק ואבחן, אשחק וארכב...תמיד אנסה להחזיק גם אופניים רגילים וגם חשמליים.

למרות שנראה כאילו אני רוכב כל יום אך בתקופות של הדרכות מרובות, אני רוכב פחות ולכן הכושר יורד.

מעבר לעניין הכושר, יש את עניין הכיף וניצול זמן. כמי שאוהב בעיקר את הטכני, המהירות, הירידות וזמן האויר, אופניים חשמליים מעניקים לי את זה ובגדול.


בוידאו - משמר העמק, באני לקיקר קצר


לאחר כמעט שנה שאני רוכב על האופניים החשמליים של גוסט אני יכול לומר שהם נותנים ים ביטחון לשחרר בייחוד במקומות שפחות מכירים. משקל, רוחב צמיגים, גלגל קדמי 29 ואחורי 27.5, גאומטריה של אופני אנדורו, בולם קפיץ אחורי ועוד...נותנים למי שלא מרבה לרכב או למי שאוהב לגוון ולרכב בכל מיני מקומות חדשים ופחות מוכרים, ביטחון והרבה.


כבר כבתי על יתרונות החשמלי ויתרונות הרגילים במאמרים אחרים ולכן לא ארחיב כאן.

אומר רק שאני חושב שמעניין לראות כיצד הדיון של חשמלי כן או לא, כבר לא על הפרק, לא נושא מעניין, זה כבר ברור לכולם שהחשמל כאן כדי להישאר. כולם כבר רואים כיצד כל החברות מוציאות אופניים חשמליים ומעדכנים ועובדים בעיקר עליהם.

עם זאת, הרגילים לא יעלמו בזמן הקרוב ויש בהם המון כיף, תבינו, זה לא אחד על חשבון או מתחרה זה בזה, שתי עולמות מקבילים אך קרובים מאד.


עם עצמי הבנתי שבגילי אני בעיקר רוצה להתמקד בטוב ובכיף ולכן אנסה במגבלות תקציב, מקום, זמן פנוי וכו, לעשות כיף.



לסיכום -


נסו לגוון לכם מידי פעם רכיבות מבחן, תלמדו מהם המון, נסו להיפתח לתחומים אחרים, לנסות קצת חשמל, קצת XC, קצת אנדורו...דאונהיל בחו"ל...אולי תגלו דברים חדשים, אנשים חדשים, כיף אחר, חדש.


עם ימי הקורנה בעיצומם, את מי זה מעניין חשמל או רגילים, העיקר לצאת ולהינות...ככה זה כאנחנו מקבלים כמובן מאליו את הדבר הפשוט ביותר...חופש!











0 views