Why I joined the Dark Side - Ebikes

את תחום רכיבת אופני שטח פגשתי לפני בערך 14 שנים כשחבר בעבודה הראה לי תמונות שצילמו ושיתפו הוא וחבריו בפורום באתר תפוז.

זה היה עוד לפני היוטיוב והפייסבוק והדרך לשתף רכיבות היה באתר אינטרנט פרמיטיבי (יחסית להיום).

החבר הראה לי כמה תמונות של קפיצות, ונופים וישר התאהבתי. איזה ספורט מדהים, חברים, טבע, אקסטרים...וכמה ימים לאחר מכן, מצאתי את עצמי עם אופניים ז"ק, והייתי המאושר באדם.

תמונה מיער עופר, רכיבה ראשונה.

לאחר חודש, החבר הציע שרק אנסה לעשות סיבוב על האופניים שלו שהיו שיכוך מלא.

בשניה שנתתי פדל וככה פימפמתי את האופניים, היה לי תחושה חזקה של "וואוו, מזה?"...ממצב שמרגישים כל אבן וזעזועים מטורפים, יש פה משהו שמשנה הכל...אז כמובן שלא עבר הרבה זמן ועברתי לשיכוך מלא.

פתאום נפתח לי תחום חדש, סינגלים טכניים יותר, עברתי דברים ועשיתי דברים ביותר קלות, והרכיבות התארכו ונעשו מגוונות יותר.

סנטה קרוז הקלר

העניין היה שכרוכב מתחיל שהתחבר לחברה שרוב הזמן מחפשים לקפוץ דברים, אופני שבילים עם גאומטריה "עדינה", הובילו להרגשה שחסר לי יותר אגרסיביות וביטחון, ורציתי שהאופניים יותר יתמכו בצרכים שלי, ולכן משם הדרך היתה קצרה למעבר ממהלך 150 מ"מ ל200 מ"מ. המשקל עלה אך השיכוך פיצה על זה בירידות. וזה מה שחשוב לי, הירידות והקפיצות, זה הכיף שלי.

לטובת הרבה שיכוך ואופניים אמינים שלא יתפרקו...שילמתי במשקל (18.5 קילו אחרי החלפת בולם אחורי לאויר). אז בין רכיבות הפידול, הוספנו הקפצות ע"י הרכב הפרטי, שמשך ע"י חבלים או העמסה על הרכב, כדי לחסוך את העליות ע"י עליה עם הרכב...הרבה לוגיסטיקה.

סנטה קרוז VPFREE

ואז לאחר תקופה הטכנולוגיה השתפרה וכבר היו זוגות אופניים עם מהלך קצר יותר, כלומר זריזים יותר, קלים יותר, אך עם גאומטריה "אגרסיבית"...כמובן שבחנתי את הנושא ונפרדתי בצער מהמפלצת לטובת השובב. ואכן הטכנולוגיה עזרה לפדל במקומות חדשים, עליות ארוכות יותר כדי להגיע לירידות חדשות וארוכות יותר.

טיטוס EL GUAPO

אבל משהו עדיין היה חסר, האופניים החדשים איפשרו לי להתפתח מהר, וחיפשתי משהו שיהיה ניתן לפדל איתו אך לא לאבד מהביטחון בירידות, ויהיה כיף לקפוץ איתם...אהה, וגם האופניים נשברו אחרי שנה :-) אז הייתי חייב משהו אמין יותר (חוזר אחורה, חזק יותר, כבד יותר).

אז מצאתי אופניים בעלי טוויסט, מהלך משתנה, ורסטילי, משהו חדשני...אפשר לרכב על 150 מ"מ כשרוצים ועל 170 מ"מ כשרוצים...רק שינוי קטן בשילדה ויאללה...ללא ספק נתנו לי עוד אפשרויות, והגעתי איתם גם לחו"ל, היה אדיר.

בנשי Wildcard

משם בגלל המשקל והמהלך הארוך יחסית לאותה תקופה, 16.5 קילו אופניים כבר נחשב כבד, עברתי למהלך קצר, 140 מ"מ...אך לצערי זה פשוט לא היה זה, אחלה בעליות אבל זהו.

בנשי SPITFIRE

למזלי הטכנולוגיה שוב השתפרה והחלו להופיע אופני "אנדורו", הם היו ארוכים יותר, יציבים יותר, עם 160 מ"מ מהלך והגלגלים השתנו...מ26 ל27.5 (29 היו רק בXC). אז עשיתי את המעבר, וללא ספק השינוי הורגש והספקטרום של האפשרויות התרחב שוב, הקלות הורגשה בדברים שאהבתי כמו ירידות וקפיצות.

ג'יינט ריין

אחרי שנה, שינוי נוסף, הטכנולוגיה השתפרה והקרבון כבר לא היה כזה יקר והפסיקו תמונות של שילדות שבורות ברשתות...ושוב ספקטרום האפשרויות התרחב...קל יותר, זריז יותר...קל יותר בעליה, וואוו, אבל לא מאבדים מהביטחון בירידה...איזה תענוג.

טרנזישן פטרול​

השינוי הבא היה שוב עקב שיפור טכנולוגי, המציאו 29 שמיועד ל"אנדורו", לרכיבה אגרסיבית, הופך הכל קל יותר, עליה וירידה, וכיף בקפיצות...מדהים!

טרנזישן סנטינל

עם כל השינויים הללו שקרו בשנים האחרונות, הם היו שינויים יחסית קלים, המסלולים נשארו אותם מסלולים פחות או יותר, ורק המהירות השתפרה או הקלות בביצוע. הגאומטריה של היום הופכת הכל לקל יותר, אני רואה את זה בהדרכות, גם עם טכניקה חסרה, האופניים מתקנים את הרוכב לעומת בזמנים שהתחלתי לרכב וכל טעות עלתה ביוקר.

אז מה השלב הבא? מה אפשר לחדש? האם יתכן שיש משהו שיכול להפוך את הכל ולהחזיר אותי לקו הפתיחה? להתרגשות הזו שכבר הרבה זמן לא חוויתי? אז כן.

אופניים חשמליים החלו להופיע, את הראשון ראיתי באירופה לפני שלוש שנים. אופני דאונהיל עם מנוע, הרוכב עולה ויורד בצורה עצמאית, לא רכבל ולא הקפצה, וואוו, מזה?

התרחקתי מהחשמלי כי זה לעצלנים, כי אני נגד, משהו לא הגיוני פה, החברה לא סובלים בעליות...לא פייר...כבד, כן זה כבד בירידות אז אי אפשר לרכב מהר...אין זריזות...לא מתאים לקפיצות..זו רמאות...ועוד...חייב להודות שגם לאורך זמן מכל כיוון שמעתי את אותם דברים אז השתכנעתי ולא בדקתי.

כמדריך ניסיתי להיות בחוד הטכנולוגיה, לחוות מה שהמודרכים חווים ולהבין עד הקצה, מה מאתגר אותם ואיך ללמד ולסדר להם את הדברים. והינה תחום חדש, רוכבים עם חשמלי פונים ורוצים ללמוד, הבנתי טיפה באיחור, כדאי שאנסה את הדבר הזה. אך עדיין משהו פסיכולוגי מנע זאת ממני, התרחקתי מזה, עד שחבר קנה את הספשלייזד קניבו ונתן לי סיבוב קטנצ'יק...מיד הרגשתי שיש פה משהו. האופניים הם ארוכי מהלך, הרגישו לי טיפה עייפים אך הבולמים לא כוונו עבורי, וגם הרגשתי שמהלך ארוך יתכן ויהיה Over Kill לדרוש פה.

טוב, החלטתי לבחון את הנושא בצורה רצינית ולקחתי למבחן את ה900 של מרידה, עשיתי סיבוב קצר של כיוונים ליד הבית ואז עוד רכיבה מלאה במשמר העמק ובמילה אחת..."וואוו"...או "מזה?"...זוכרים, מהפיסקה הראשונה, כשניסיתי לראשונה שיכוך מלא...לאחר כמעט 14 שנה, אותה תחושה, תחושה שגיליתי משהו משוגע שהולך לשנות לי פה הכל.

המרידה היו כייפיים, זריזים ולא הרגישו כבדים כלל. מוזר, מפתיע. ללא ספק שונה מהסנטינל שארוכים יותר, אז הדריסה קצת חסרה, זווית ראש פחות קרבית אז בירידות תלולות יש קצת פחות ביטחון לשחרר, בפניות גלגלי ה27.5 השמנים ומשקל האופניים איתגרו מבחינת זריזות, אבל לא היה איכפת, קל למשוך את המרידה ולקפצץ...ועם העליות שכבר לא מעניינות...וואוו איזה כיף. ההיפך, כל פעם שאני מרגיש שהמנוע עוזר בעליה, אני לוחץ חזק יותר, מרגיש שאני מתאמץ חבל על הזמן, וטסססס...

גם התחלתי להבין שאת הטכניקה צריך להתאים למשקל והזויות, בעליות, בירידות, בפניות ובקפיצות...ללא ספק יהיה פה משהו חדש ללמוד וללמד. איזה תענוג!

משם המשכתי לבחון את הKTM, הם אופניים חשמליים המיועדים לשבילים (גלגל אחורי 27.5 וקדמי 29). חייב להודות שעד אותו רגע לא ממש הבחנתי בין הדגמים השונים, מבחינתי כולם אותו דבר, חשמלי. אך יש הבדלים, הKTM נועדו לעליות ובאמת הבחנתי שאני עולה מדרגות סלע וקירות לא הגיוניים, אך היה לי מאד חסר ביטחון בירידות ובקפיצות. לא רק יחסית לסנטינל, אלא כבר יחסית לניסיון שצברתי על חשמלי. תמיד מאד חשוב לי שהאופניים לא יהיו אלה שמגבילים אותי.

רכיבה אחת עשיתי בקנדה המדורדר, היה לי קשוח ביותר, ההיפך ממה שחוויתי במשמר, אך לא ויתרתי ורכבתי איתם 30 ק"מ בירושלים יום אחרי. ושמה נפל עוד אסימון, חשמלי לא רק מקל בעליות, הוא פותח ספקטרום חדש ורחב הרבה יותר מאי פעם. מסלולים שלא הייתי בהם בערך 8 שנים בגלל עליות מאד ארוכות ותלולות שאחריהן הירידות כבר פחות נראו לי "שוות את זה".

ופתאום הכל נפתח, חיברנו מסלולים שרחוקים אחד מהשני והספקנו בשעתיים ו45 דק לכסות תא שטח ענקי, עם המון ירידות, חזרתי מפורק עם חיוך מטורף. בגלל שעושים יותר ירידות, עובדים קשה, אימון כוח חזק. ואם חם מידי, או לא ישנתי טוב, או אני חלש היום, אני עדיין נהנה מאד ולא ממש סובל או מסכן את עצמי.

אלעד על ספש' קניבו במסלול דאונהיל בירושלים שבעבר רק היה ניתן לרכב בו עם הקפצות

החיפושים אחר משהו מעודכן יותר ושמתאים לי לסיגנון הובילו אותי לGHOST. בהתלהבות שיא לקחתי את האופניים כמעט מהמכולה, ראשון עליהם, האופניים לא ראו שטח. רצתי לקנדה ולאחר כיוונים, משהו לא התחבר לי וזה היה לי ממש מפתיע כי על הנייר וממעבר על האופניים הדברים חייבים להתחבר. (אולי זה בגלל שרכבתי ב39 מעלות...כן לקיץ הישראלי, עוד יתרון מובהק, לא חייבים להתחיל סופר מוקדם והחום פחות מפריע אם לא ממהרים ומרביצים בכוח)

רואים ש GHOST מבינים באופניים, וזה מתבטא מהגריפים האיכותיים של Ergon, צמיגים נכונים, מוט אוכף עם חיווט פנימי, בולם קדמי עם מהלך משתנה, למקרה שמישהו רוצה לטייל...ובולם אחורי קפיץ למתן איכות בשיכוך.

אז עשיתי כמה התאמות - החשוב שביניהם קפיץ אחורי הוחלף מ450 ל600, את הסטם הצמדתי לשילדה, והוספתי אויר בבולם קדמי. מאחר ולא רציתי פנצ'רים ולא מכיר את האופניים, לחץ האויר בצמיגים גם היה גבוה, אז כיוון הבולמים זה סופר קריטי לתחושה. והורדת הסטם הזכירה לי את הקוקפיט בסנטינל שגם שם הסטם נמוך וכידון עם 10 מ"מ רייז בלבד (סטם נמוך עוזר בפניות וכמובן משנה את הפוזיציה על האופניים).

דבר נוסף שהבנתי, עליי לבחון אותם במשמר העמק, היכן שהכל החל. ואכן זו היתה החלטה מצויינת. ככה הצלחתי להבחין בהבדלים. בסיס הגלגלים המעודכן יותר נתן לי ביטחון בירידות מהירות, גלגל 29 דרס הכל בעליות ובירידות (שיותר מעניינות אותי). ובגלל כיוון בולמים נכון יותר, הקפיצות, הבאני הופים והפימפומים בסינגלים הפכו קלים וזורמים יותר.

מעבר לזה, מי שאוהב מהירות, זה זה לגמרי. מקבלים מהירות לא רק בעליות, אלא בכל קטע מישורי, שני פידולים ואתם טסים, אני מוצא עצמי הרבה יותר מרים מבט ונמצא בעמידת מוצא בקטעים שקודם עברו מאד לאט ובישיבה.

בירידות אני לא מרגיש במשקל, ההיפך, המשקל מאיץ אותי ומייצב אותי בקפיצות ובקטעים מהירים, ללא ספק ברקסים איכותיים זה דבר חשוב מאד.

Ghost Hybrid Slamr 3.7

גיליתי כאן עוד כמה דברים נוספים:

בגלל שהמדינה שלנו קטנה, כבר אחרי 3 שנים כל מי שרוכב אנדורו אגרסיבי כבר כיסה כמה פעמים את כל המסלולים הטובים שיש למדינה שלנו להציע, אז הריגוש של להכיר מקומות חדשים כבר נעלם.

ממש כרוכב מתחיל, אני מגלה את אותם מקומות מוכרים מחדש, עם סינגלים שקודם לא היו שווים את העליה, או היכולת לחבר כמה קטעי שטח שקודם לא היה ניתן. אני מכיר אנשים חדשים שכולם מתלהבים בטירוף מהדבר הזה, רוכבים שרק מחפשים לעשות כיף, זה הבדל גדול בזרימה ובוייב.

אני חושב שזה חלק מהתפתחות של רוכב, ה27.5 נתן לנו יותר מה26, לדרוס אך עדיין שמר על זריזות רבה, ואז ה29 והגאומטריה המעודכנת, זה איפשר להתקדם ולקבל משהו חדש, עדיין זריזות (ברור שלא כמו 27.5), עם תוספת של המון דריסה שהוסיפה מהירות ואדרנלין...אבל גם זה ממצה את עצמו...ואז חוזרים להתחלה, מחפשים את הכיף, רק כיף...

כמי שמאד מחוייב ללמוד טכניקה ולהתאמן כל הזמן, ולשפר מהירות כי זה הכיף שלי, המהירות, הזמן אויר...אני פוגש את החשמלי בדיוק בזמן...אני יכול לעשות יותר ירידות, להתאמן חזק על הטכניקה. עם אופניים לא חשמליים, אני תמיד חייב לבחור את הסינגלים ברכיבה ועם חשמלי אני פשוט עושה הכל או כמה פעמים את אותו סינגל, מה שמאפשר לי להתמקד ולהשתפר מהר יותר.

לסיכום, קחו סיכון ונסו בעצמכם, כנראה מאד תאהבו...

___________________________________________________________________________

בשבוע הקרוב אחליט איזה דגם אקנה, כן אקנה...הרבה חושבים שאני כמדריך מקבל חינם, אך לא כך הדברים. כשאני מקבל אני אומר...ומעבר לזה, חשובה לי מאד העצמאות שלי, ואת הפירגון שרואים ברשתות החברתיות איני מבצע מתוך מחוייבות אלא כיף לפרגן לנותן שירות מקצוען שיחד אנחנו נותנים יותר ללקוחות שלי.

שיתופי פעולה חייבים להתקיים, ואם ניתן לבצעם עם אנשים מקצוענים, שאתה מעריך ואף אוהב לפגוש ולחפור על אופניים איתם...אז תענוג. כך אני יכול להשיג הנחות ושירותים נוספים ללקוחות שלי.

______________________________________________________________________