דאונהיל בישראל - בהחלט יש

אני יודע שזה קשה!

זה קשה מול המשפחה, זה קשה מול המצפון, ולפעמים זה אפילו מאתגר מול החברים.

להחזיק עוד זוג אופניים? לדאונהיל? אין דאונהיל בארץ!!! כן את זה שמעתי מליון פעמים...אבל בכל זאת, כל מי שטועם, נשאר עם חיוך שקשה להוריד, חיוך אחר, חיוך ילדותי.

תמונה: החברה שומרים בזמן שמישל מנסה ירידה טכנית חדשה. כיף שיש חברים לסמוך עליהם.

לא אחפור כאן על סגנונות הרכיבה השונים, אבל אתמקד באלה הרוכבים, שבסופו של יום, אוהבים יותר את הירידות מאשר העליות. ברור שיש את אלה שיאהבו את שניהם, אבל בדרך כלל, יש העדפה.

וכשאני אומר ירידות אני לא רק מתכוון למסלולים תלולים אלא למסלולים טכניים, עם קפיצות, ירידות סלע, דרדרת, סלעים ועוד ועוד...המסלולים האלה של הרוכבים המטורפים...באמת? אתם בטוחים שאנחנו מטורפים? גם את זה שמעתי לא מעט.

תמונה: תמונה משפחתית.

אני זוכר כשהתחלתי לרכב והסתכלתי מרחוק על כל הרוכבים שממוגנים מכף רגל ועד ראש, וקופצים מדרגות של מטר, חשבתי שהם מטורפים...אבל עם הזמן, הבנתי שהכל עניין של פוקוס ורצון. התחלתי להתאמן ולתרגל, ועם הזמן, גם אני קפצתי מדרגות של מטר...ואף יותר.

דאונהיל זה בעצם סגנון רכיבה שאומר- אני לוקח אופניים שבדר"כ יהיו כבדים יותר, ארוכים יותר, עם הרבה יותר שיכוך מאופני אנדורו ואכוון אותם כלפי מטה, בשיא גובה ההר. את העליה עשיתי עם רכב \ רכבל או ברגל. את ההנאה אקבל מהמהירות, מהעובדה שהאופניים סופגים הכל ואני מקבל ביטחון שהכל אפשרי.

אתם תתפלאו מה גובה הדופק של רוכב דאונהיל בשיא הרכיבה, דאונהיל ללא ספק דורש כושר וככל שיש יותר כושר, תוכל כרוכב להיות יותר מרוכז ולאורך יותר זמן. מה שאומר שתוכל לרכב טוב יותר, ולהינות יותר.

במהלך שנותיי כמדריך, אני מלווה לא מעט רוכבים שעברו מאופני 140 ממ ל160ממ (אנדורו) והיום אף יש להם אופני דאונהיל לרכיבות בארץ ובחו"ל, ואני יכול לספר על השינוי האדיר בביטחון וברמת הרכיבה שלהם.

תמונה: ניסיון מוצלח של קטע טכני. בחירת קוים נכונים היא קריטית.

אז מה הקטע?

1. מהירות - ברגע שהשיכוך מנתק אתכם מהקרקע, אתם מרגישים ביטחון. עם הביטחון אתם תרכבו מהר יותר, תרדו סלעים גדולים יותר ותעברו קטעים טכניים שקודם חששתם מהם.

האופניים אגרסיבים וחזקים יותר, הם סופגים מהמורות ביתר קלות וכרוכב שמגיע לגינת סלעים למשל ומניסיונו צופה לחבטה שלא מגיעה, החיוך עולה והברקס טיפה משתחרר והמהירות עולה...רמת הפאן, הביטחון...הכל עולה.

תמונה: אלעד ומישל מתחילים את המסלול בפול גז.

2. התמודדות חדשה - בגלל העליה במהירות, תצטרכו לעלות את רמת הפוקוס שלכם, חיזוק טכניקת המבט והבלימה. אתם בהכרח תשפרו את עבודת הגוף שלכם, בגלל הביטחון שעלה, תהיו משוחררים יותר ותנועו על ועם האופניים בחופשיות רבה יותר.

תמונה: כפיר מוביל את החבורה, פעם ראשונה על ההר.

3. בטיחות ושליטה - אופני דאונהיל במסלולים אגרסיביים זה דבר שעוזר לכם לעלות את רמת הבטיחות שלכם. הבולם הקדמי הארוך, הצמיגים הרחבים ועוד פרמטרים, עוזרים לתקן טעויות ולשמור על היציבות והבטיחות שלכם. למרות העליה במהירות והיכולת שלכם לרכב מעל הרמה הטכנית שלכם, דורשת מיכם שליטה עצמית. שליטה לדעת להתחיל לאט וחלש, לא להגזים, לא למהר. לעצור גם את יום הרכיבה בשיא ולא להמשיך ולרכב כשעייפים. אתם תתפתחו בצורה רוחבית כרוכבים, לא רק הפן הטכני.

תמונה: פוקוס בעניים, ריכוז מקסימלי של רונן.

4. תחזרו חזקים - אחרי רכיבות עם אופני דאונהיל, תחזרו לאופני האנדורו שלכם ותגלו שאתם לוקחים קוים אגרסיבים יותר, מהירים יותר...ולא קורה שום דבר. אם קודם עקפתם סלעים, עכשיו אתם דורסים אותם והאופניים לוקחים אותם בסדר גמור, גם אם עכשיו אתם רוכבים עם הרבה פחות שיכוך.

תמונה: קטע מדורדר שמצריך עבודת גוף למירה על יציבות.

4. שיפור טכניקה ומהר - כל רוכב שרוצה לשפר את הטכניקה שלו ויחסית בטווח קצר, אני ממליץ לו להוסיף לשיגרת הרכיבות שלו...דאונהיל. אבל היו חכמים, קחו אופניים מתאימים. תתמגנו בהתאם. לכו עם ליווי מסודר, אם זה מדריך או רוכב ותיק שאפשר לסמוך עליו, שיהיה סובלני ויוביל אתכם נכון. כך תוכלו ללמוד, בקצב שלכם, להתנסות, ולהינות עם מינימום סיכון.

היות והמסלול תלול, מהיר או\ ו טכני, מן הסתם רמת הסיכון עולה, ולכן חשוב לתת כבוד ולהגיע צנועים להר וכך גם תחזרו הביתה בשלום, עם חוויות חיוביות. כובן שיש לציין שפציעות כן קורות, הן קורות גם בבית, למי שאוהב את האדרנלין ומחפש אותו, זה לא בהכרח אומר שהוא מסתכן יותר, רכיבה טכנית היא מסוכנת ופציעות קורות, זה לא עניין של אם תיפלו אלא מתי תיפלו...לכן עדיף מיגון מתאים של קסדה מלאה, מגיני ברכיים, מרפקים ואף חליפת לחץ או צביצב שיגן על החזה, גב. יש אף שמוסיפים נק ברייס שמגן על הצוואר והחוליות.

תמונה: חייבים ליווי לבחירת קווים בטוחים יותר.

5. הכיף - מעל לכל שאר הפלוסים של הסגנון, זה אולי הפלוס הגדול מכולם. הזרימה האפסולוטית, הוייב המחבק. רכיבת דאונהיל לא עושים בזבאנג וגמרנו, לא מפדלים הכי חזק לשיא גובה...עולים ברכב הקפצות או רכבל, אולי אפילו ברגל...מדברים וצוחקים, חופרים וחופרים...יש לא מעט זמן, להכיר את החברים, לקשקש ולהנות מהחברות.

תמונה: החברה בעננים.

בזמן הרכיבה, כמובן שכל פעם שעוצרים לנוח, רק מדברים על הקוים, על המהירות, על הקטע החדש שהצלחת לרדת או לעבור, והחיוך פשוט לא יורד.

תמונה: תום לאחר פציעה חוזר ובגדול. אופני דאונהיל נותנים ביטחון להתשחרר.

איפה?

אז זו שאלה מצויינת, ראשית יש את מנרה, שכולל רכבל שמעלה את האופניים. נכנסים בדר"כ עד 3 רוכבים לקרון, בדר"כ נותנים לרוכבים קרון אחד או שניים מתוך השלושה, תלוי בעומס המבקרים.

עלות הרכבל בין 110 ל130, ואם נשארים לישון מקבלים יומיים פס ולינה ב170 ש"ח, כן ב170 ש"ח...ללא ספק חוויה משתלמת.

האתגר העיקרי, מנרה בגלל תלילותו, כשיבש, לא קל לבלום, הדרדרת חוגגת וההר דורש טכניקה ברמה גבוהה מאד ולכן עונת החורף היא עונת השיא במנרה.

מעבר לזה, יש כמה וכמה מסלולים שניתן לבצע בהם הקפצות ע"י מקפיצן, מקפיצן טוב ומסודר, יכול ע"י עגלה לעלות עד 14 רוכבים בערך כל עליה. אופציה נוספת ויותר נועזת היא ע"י קשירת חבלים לרכב הפרטי וגרירת הרוכב. עד 3 רוכבים ההקפצה מתבצעת בקלות וחופשיות. אופציה אחרונה זה שימוש במתקן אופניים, מתקן גג וכדומה.

במצב של הקפצות עצמאיות, אחד הרוכבים נשאר ברכב להקפיץ, זה נקרא - "נהג זונה".

מסלולים כאלה יש בארץ, אך צריך להכיר מישהו שיוביל בגלל החשש מפירוק מסלולים אלו ע"י קקל.

לסיכום:

אז אמרו שהדאונהיל בישראל מת מזמן, אז אמרו. יש בארץ לא מעט מסלולים שאם רוצים אפשר לרכב בהם ולהתאמן בהם עם אופני דאונהיל, יש לנו את מנרה, שהוא הר טכני וגבוה, שבלא מעט פרמטרים מאתגר יותר ממסלולים בחו"ל.

ואם כבר מדברים על חו"ל אז כמובן בייקפארקים נפתחים ומתפתחים במהירות רבה בשנים האחרונות, אז המלצה שלי, טוסו עם אופניים שלכם, החיבור הזה, ההיכרות...תעזור לכם מאד בזרימה, בהנאה, בביטחון...במסלולים החדשים והמוכרים שתרכבו בהם בחו"ל.

תמונה: מנוחת אופני הדאונהיל של תום עם הנוף הנהדר מצוק מנרה. אני מתעד את החוויה.

אז אל תגידו שהסגנון מת רק בגלל שאין לכם תקציב או מקום בבית לעוד זוג אופניים. אפשר להשוות את זה להארלי דייוידסון מבריק שנוציא לסיבוב אחת ל...אני בטוח שרק מקולו של המנוע האדיר, נקבל ויברציות בכל הגוף.

אז אני מוציא את אופני הדאונהיל ואשאר עם חיוך...לפחות עד הסופ"ש הבא :-)

תמונה: לא אופני דאונהיל אבל הכי קרוב שאפשר (טרנזישן סנטינל)

קצת סרטונים שאולי יעבירו במעט את הוייב שהולך בסדנאות ובמפגשי הדאונהיל...אין על זה :-)

וידאו: סיכום יומיים במנרה

וידאו: מועדון דאונהיל

וידאו: מסבירים מזה דאונהיל והיכן החל

וידאו: לכוון את אופני הדאונהיל

וידאו: הכנה לבייקפארק